ישעיהו פרק סג

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר ישעיהו פרק סג

מערכת אוצר התורה - ושננתם | אדר א תשפ"ב

ישעיהו פרק סג

(א) מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם מי הוא זה שהגיע מאדום. הנביא מדבר על הנקמה שה עתיד לנקום מאדום על מה שעשה לעם ישראל, וכביכול הנביא פגש את הגיבור שהרג את האדומיים,[1] חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה מי הוא הגיבור שבגדיו אדומים מדם האדומיים, שהגיע מהעיר בצרה שהייתה שייכת לאדום. כאשר אדם הרוג את חיילי האויב, בגדיו מתלכלכים מדם ההרוגים,[2] זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ הנוקם מאדום לבש את בגדי הנקמה שהם מהודרים, היות ובכך הוא עושה את רצונו של ה',[3] צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ הוא מטלטל את העם האדומי מקצה אל קצה (בשעה שהוא נוקם בהם),[4] אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה (ה' כביכול עונה לנביא) אני הוא זה שדיברתי והבטחתי לעשות צדקה לעם ישראל, ולכן אני גואל אותם על ידי עשיית נקמה באדום,[5] רַב לְהוֹשִׁיעַ ויש בכוחי להושיע את עם ישראל (על ידי החרבת אדום)[6]: (ב) מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ (הנביא שואל את ה') מדוע כביכול בגדיך אדומים,[7] וּבְגָדֶיךָ כְּדֹרֵךְ בְּגַת והבגדים שלך דומים לבגדי אדם שדורך על הענבים בגת (שיש לו כתמים אדומים מהיין)[8]: (ג) פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי אני דרכתי על הענבים בגת לבדי. הנביא מדמה את הנקם של ה' בגויים הרשעים כדריכה על הענבים בגת,[9] וּמֵעַמִּים אֵין אִישׁ אִתִּי ולא היה עוד אדם מהעמים האחרים שעזר לי בדריכה בגת,[10] וְאֶדְרְכֵם בְּאַפִּי ואני דרכתי עליהם בכעסי. כעסתי עליהם משום שהם שיעבדו את עם ישראל,[11] וְאֶרְמְסֵם בַּחֲמָתִי ורמסתי אותם בכעסי,[12] וְיֵז נִצְחָם עַל בְּגָדַי והדם שלהם ניתז על בגדיי,[13] וְכָל מַלְבּוּשַׁי אֶגְאָלְתִּי וכל הבגדים שלי התלכלכו מהדם[14]: (ד) כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי שהרי זמן רב חיכיתי ליום שבו אוכל להתנקם באומות,[15] וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה ועכשיו הגיעה השנה שבה אגאל את עם ישראל מהאומות[16]: (ה) וְאַבִּיט וְאֵין עֹזֵר התבוננתי לראות אם יש משהו שיכול לעזור לי בנקמתי מהאומות, ולא ראיתי. חיפשתי זכויות בעם ישראל שיעזרו לי להתנקם באומות, אך לא מצאתי את הזכויות הללו,[17] וְאֶשְׁתּוֹמֵם וְאֵין סוֹמֵךְ אני תמהתי על שאין מה שאוכל להישען עליו בשעה שאנקם מהאומות. צלע זו חוזרת על הנאמר בצלע הקודמת,[18] וַתּוֹשַׁע לִי זְרֹעִי הזרוע שלי תושיע אותי (ולא הזכויות של עם ישראל),[19] וַחֲמָתִי הִיא סְמָכָתְנִי ואשען על הכעס שלי בשעה שאתנקם מהאומות[20]: (ו) וְאָבוּס עַמִּים בְּאַפִּי אני ארמוס את העמים בכעסי,[21] וַאֲשַׁכְּרֵם בַּחֲמָתִי ואני אשקה אותם בכוס הפורענות עד שהם כביכול ישתכרו,[22] וְאוֹרִיד לָאָרֶץ נִצְחָם ואני אוריד לארץ את החוזק שלהם. אני אבטל את החוזק שלהם[23]: (ז) חַסְדֵי ה' אַזְכִּיר תְּהִלֹּת ה' (הנביא אומר) אני אזכיר את כל שבחיו של ה' כדי שעם ישראל שיבח אותו ויודה לו על החסדים,[24] כְּעַל כֹּל אֲשֶׁר גְּמָלָנוּ ה' אני אזכיר את כל החסדים שה' גמל לנו,[25] וְרַב טוּב לְבֵית יִשְׂרָאֵל ואזכיר את הדברים הטובים הרבים שה' עשה לעם ישראל,[26] אֲשֶׁר גְּמָלָם כְּרַחֲמָיו וּכְרֹב חֲסָדָיו שה' גמל לעם ישראל ברחמים ובחסדיו (ולא בגלל שהגיע לעם ישראל שייעשו לו כל הטובות על מעשיו)[27]: (ח) וַיֹּאמֶר אַךְ עַמִּי הֵמָּה כאשר ה' הוציא את עם ישראל ממצרים, הוא אמר שבני ישראל יהיו העם שלו,[28] בָּנִים לֹא יְשַׁקֵּרוּ ושכבניו של מקום, הם לא ישקרו ולא יעזבו אותי לעולם,[29] וַיְהִי לָהֶם לְמוֹשִׁיעַ (האמנתי שעם ישראל יהיה נאמן לי) כיוון שהושעתי אותו ממצרים[30]: (ט) בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר כל פעם שהיו צרות לעם ישראל, היה צער לפני ה',[31] וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם ובסופו של דבר ה' סיבב את הדברים באופן שעם ישראל יינצל,[32] בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם ה' גאל את עם ישראל בגלל שהוא אוהב אותם וחומל עליהם,[33] וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל יְמֵי עוֹלָם וה' נטל אותם ונשא את סבלם לאורך כל הדורות. ה' תמיד הציל את עם ישראל[34]: (י) וְהֵמָּה מָרוּ (בניגוד למחשבתו של ה' שעם ישראל יהיה נאמן לו) עם ישראל מרדו בה',[35] וְעִצְּבוּ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ ועם ישראל הכעיס את ה' ולא הקשיב לדברי הנביאים שנאמרו להם ברוח הקודש ובשליחותו של ה',[36] וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאוֹיֵב וה' כביכול נהפך לאויב של עם ישראל, משום שהוא הביא פורענויות כעונש על מעשיו,[37] הוּא נִלְחַם בָּם וה' כביכול נלחם בעם ישראל על ידי שהביא עליו צרות (ועם ישראל הכיר בכך שהעונשים באו מאת ה')[38]: (יא) וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ  ועם ישראל זוכר שבעבר ה' שלח את ישראל לעמו, לעם ישראל, כדי לגאול אותו ממצרים,[39] אַיֵּה הַמַּעֲלֵם מִיָּם אֵת רֹעֵי צֹאנוֹ ועם ישראל שואל היכן נמצא ה' שהעלה את עם ישראל מים סוף עם משה ואהרון שהיו רועי צאנו,[40] אַיֵּה הַשָּׂם בְּקִרְבּוֹ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ והיכן נמצא ה' ששם בעם ישראל נביאים. עתה, בגלות, אין כבר נביאים. הנביא אומר שלעתיד לבא, עם ישראל ישאל מדוע ה' לא גואל אותו, על אף שהוא עדיין חוטא? הרי ביציאת מצרים עם ישראל עבד עבודה זרה, ובקריעת ים סוף עם ישראל התלונן לפני ה', ובכל זאת הוא גאל אותם, ואם כן מדוע אינו גואל אותם עכשיו. כמו כן, עם ישראל טוען שלו היה זוכה לנביאים שיוכיחו אותו על חטאיו, הוא היה חוזר בתשובה[41]: (יב) מוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה זְרוֹעַ תִּפְאַרְתּוֹ ה' הוליך ליד ימינו של משה את חוזק זרועו, הזרוע החזקה של ה' הייתה מלווה את משה בכל שעה,[42] בּוֹקֵעַ מַיִם מִפְּנֵיהֶם ועל ידי זרועו החזקה, ה' בקע מפני בני ישראל את ים סוף,[43] לַעֲשׂוֹת לוֹ שֵׁם עוֹלָם (ה' בקע את ים סוף) כדי לעשות לעצמו שם בקרב הגויים לעולם. על ידי נס קריעת ים סוף, העמים הכירו את גדולתו של ה', הכרה שאיננה פוסקת בשום דור[44]: (יג) מוֹלִיכָם בַּתְּהֹמוֹת כַּסּוּס בַּמִּדְבָּר לֹא יִכָּשֵׁלוּ ה' הוליך את עם ישראל בתהום של הים, כאילו שהם היו סוס שהולך במדבר שאיננו נכשל. על אף שה' העביר את עם ישראל בים סוף, קרקע הים לא הכשיל אותם, והם עברו בו כאילו היה שטח מישורי ריק במדבר[45]: (יד) כַּבְּהֵמָה בַּבִּקְעָה תֵרֵד כמו שהבהמה תרד ותלך בשטח מישורי ללא שום קושי,[46] רוּחַ ה' תְּנִיחֶנּוּ כך רוח ה' הניחה את עם ישראל ממי שרדף אחריו,[47] כֶּן נִהַגְתָּ עַמְּךָ לַעֲשׂוֹת לְךָ שֵׁם תִּפְאָרֶת כך הנהגת את עם ישראל (כמו בהמה שהולכת במישור), כדי לעשות לך שם של שבח בפי האומות. עם ישראל אומר שבעבר ה' הנהיג אותו על ידי עשיית ניסים רבים, ואילו עתה הוא לא גואל אותם[48]: (טו) הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה תביט מהשמיים ותסתכל עלינו,[49] מִזְּבֻל קָדְשְׁךָ וְתִפְאַרְתֶּךָ (תסתכל) ממקום מגוריך בשמיים וממקום שבחך,[50] אַיֵּה קִנְאָתְךָ וּגְבוּרֹתֶךָ היכן הקנאה והגבורה שהיית מראה בעבר? בעבר היית מקנא לכבוד עם ישראל ובגבורתך עושה להם ניסים, ואילו עתה אינך עושה זאת,[51] הֲמוֹן מֵעֶיךָ וְרַחֲמֶיךָ אֵלַי הִתְאַפָּקוּ אתה מתאפק עכשיו ממעיך שהיו הומים (כינוי לרחמים) ומרחמיך אלי. אתה נמנע מלרחם על עם ישראל[52]: (טז) כִּי אַתָּה אָבִינוּ שהרי אתה אבינו, ואבא איננו מתאפק ונמנע מלרחם על בניו,[53] כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ שהרי אברהם אבינו כבר אינו יודע מה קורה איתנו, משום שהוא כבר אינו בעולם,[54] וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירָנוּ ויעקב אבינו כבר לא מכיר אותנו, משום שגם הוא כבר לא איתנו,[55] אַתָּה ה' אָבִינוּ גֹּאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ אלא אתה הוא האב היחיד שגואל אותנו לעולם, ולכן אנחנו יכולים לפנות רק אליך[56]: (יז) לָמָּה תַתְעֵנוּ ה' מִדְּרָכֶיךָ ה'! למה אתה גורם לכך שאנחנו לא נלך בדרכך? על ידי שאנחנו רואים את שלוות הרשעים ואת הצרות שבאות עלינו, אנחנו עלולים להתייאש מהגאולה ולעזוב את עבודתך,[57] תַּקְשִׁיחַ לִבֵּנוּ מִיִּרְאָתֶךָ אתה גורם לליבנו להיות קשוח ולהימנע מלירא אותך,[58] שׁוּב לְמַעַן עֲבָדֶיךָ ואם אינך רוצה לחזור בך מכעסך בגלל שאנחנו עדיין חוטאים, תחזור בך בגלל אבותינו: אברהם, יצחק ויעקב,[59] שִׁבְטֵי נַחֲלָתֶךָ ולמען שנים עשר השבטים שהיו נחלתך[60]: (יח) לַמִּצְעָר יָרְשׁוּ עַם קָדְשֶׁךָ העם הקדוש שלך, עם ישראל, ירש את ארץ ישראל רק לתקופה קצרה לפני שהוא יצא לגלות,[61] צָרֵינוּ בּוֹסְסוּ מִקְדָּשֶׁךָ (ולאחר תקופה קצרה שישבנו בארץ ישראל) האויבים שלנו רמסו את המקדש שלך[62]: (יט) הָיִינוּ אנחנו תמיד היינו תחת ממשלתך,[63] מֵעוֹלָם לֹא מָשַׁלְתָּ בָּם ואילו על האומות מעולם לא משלת,[64] לֹא נִקְרָא שִׁמְךָ עֲלֵיהֶם מעולם לא נקרא שמך עליהם להיקרא אלוקי האומות אלא רק אלוקי ישראל. אם כן, איך האומות ירשו את ארץ ישראל במקומנו?[65] לוּא קָרַעְתָּ שָׁמַיִם יָרַדְתָּ האם כביכול קרעת את השמים וירדת ודיברת עם האומות כמו שעשית לעם ישראל בהר סיני?[66] מִפָּנֶיךָ הָרִים נָזֹלּוּ ההרים נטפו מפניך כשירדת על הר סיני. כאשר ה' ירד על הר סיני כדי לתת את התורה, ההרים שהיו מסביב הזדעזעו גם הם, בערו באש והזילו מים[67]:

 

[1] רד"ק. רש"י: הנביא מדבר על הריגת השר של אדום על ידי ה', שהוא הצעד הראשון לנקמת ה' באנשי אדום. כמו כן כתב שעם ישראל הוא ששואל את השאלה מיהו זה שבא מאדום. אבן עזרא: כתב שלוש אפשרויות בפירוש של מי הוא שבא. א. המשיח. ב. מיכאל. ג. ה' יתברך.

[2] רד"ק. רש"י: הביא את מדרש חז"ל שהמלאך של אדום טעה בשני דברים כאשר הוא ברח לעיר מקלט כדי להינצל מדין מיתה שנגזרה עליו על שהרג את ישראל. א. הוא חשב שבצרה היא עיר המקלט בצר. ב. הוא חשב שגם מי שרצח במזיד יכול להינצל.

[3] רד"ק. מצודות: היו לו בגדים מהודרים והם התלכלכו כאשר הוא התנקם באדום.

[4] רד"ק.

[5] רד"ק.

[6] רד"ק.

[7] רד"ק. תרגום: מדוע ההרים נראים אדומים מדם ההרוגים.

[8] רד"ק. תרגום: מדוע המישורים נראים אדומים כאילו היו ענבים שנדרכו בגת.

[9] רד"ק.

[10] רד"ק וכתב שהנביא מדגיש "אין איש איתי", כלומר: לעם ישראל לא היו זכויות כדי להינצל. רש"י: לא היה מישהו שהעז להתייצב נגדי למנוע ממני את הדריכה בגת.

[11] רד"ק.

[12] רד"ק.

[13] רד"ק וכתב שהדם נקרא "נצח" משום שחיי האדם תלויים בו. תרגום: שברתי את החזקים שבהם.

[14] רד"ק. תרגום: את כל חכמיהם קלקלתי.

[15] רד"ק.

[16] רד"ק.

[17] רד"ק. רש"י: אני אביט ואראה שאין מי שעוזר לישראל.

[18] מצודות. תרגום: אין מי שיתפלל עליהם והם יוכלו לסמוך עליו. רש"י: פירש "אשתומם" מלשון שתיקה.

[19] מצודות.

[20] מצודות. תרגום: ובאמרות רצוני עזרתי להם.

[21] רד"ק. אבן עזרא: הכוונה שה' רמס עמים אחרים.

[22] רד"ק.

[23] רד"ק. תרגום: השלכתי את גיבוריהם לתחתית הארץ. רש"י: גבורת נצחם.

[24] רד"ק. אבן עזרא: הכוונה שעם ישראל יזכיר את תהילות ה' כשיצא ממצרים ובגלות הזו.

[25] רד"ק.

[26] רד"ק.

[27] רד"ק.

[28] רד"ק. רש"י: למרות שידעתי שהם יבגדו בי, הם עדיין בניי.

[29] אבן עזרא.

[30] רד"ק.

[31] רד"ק לפי הקרי שקוראים "לו" בו'. לפי הכתיב "לא" הכוונה שה' לא הגדיל את הצרה עבור עם ישראל, אלא תצמיד הושיע אותם בסופו של דבר. רש"י: הצרות שה' הביא על עם ישראל לא התאימו לגודל העוונות שעם ישראל חטא בהם.

[32] רד"ק. רש"י: המלאך מיכאל תמיד הציל את עם ישראל בשליחותו של מקום. אבן עזרא: ה' שלח מלאך להציל את עם ישראל ממצרים, והכוונה איננה למשה רבינו.

[33] רד"ק.

[34] רד"ק.

[35] רד"ק.

[36] רד"ק. אבן עזרא: כתב שאין זה דרך לומר על ה' שהוא עצוב, ולכן פירש מלשון "תעצבו" שכתוב בפרשת ויגש (אך לא זכיתי להבין את דבריו). בפירוש נוסף כתב שהכוונה שהם גרמו למלאך לעצב.

[37] רד"ק.

[38] רד"ק.

[39] רד"ק. אבן עזרא: דחה פירוש

[40] רד"ק. אבן עזרא: הגויים היכן ה' שהעלה את עם ישראל מים סוף.

[41] רד"ק. אבן עזרא: התלבט אם השאלה היכן רוח הקודש שה' שם במשה או בעם ישראל.

[42] רד"ק. אבן עזרא: הכוונה למלאך שהולך לפני מחנה ישראל.

[43] רד"ק.

[44] רד"ק נאמן לשיטתו שלא היה שום צורך בקריעת ים סוף, שהרי באותו דרך שבה נכנסו, הם גם יצאו.

[45] רד"ק.

[46] רד"ק.

[47] רד"ק ולפירושו "הניח" מלשון הנחה. תרגום: הסביר את המילה "הניח" מלשון הנהגה, ה' הנהיג את עם ישראל בים סוף באופן שהיה קל להם כמו שקל לבהמה שהולכת במישור. רש"י: רוח ה' הניחה את התהום וכבשה אותו כמו דרך רגילה. אבן עזרא: בתחילה כתב ש"תניחנו" מוסב על עם ישראל, אך לאחר מכן כתב שהכוונה למשה רבינו.

[48] רד"ק.

[49] רד"ק. תרגום פירש "ראה" מלשון התגלות.

[50] רד"ק.

[51] רד"ק.

[52] רד"ק.

[53] רד"ק.

[54] רד"ק. מצודות: אברהם לא התפלל על צרות הגלות בברית בין הבתרים. תרגום: אברהם לא הוציא אותנו ממצרים.

[55] רד"ק והסביר שהנביא הזכיר את אברהם משום שהוא היה האב הראשון ואת יעקב משום שכל צאצאיו היו נאמנים לה'. אבן עזרא: הנביא הזכיר את יעקב משום שהוא היה הסוף לאבות. תרגום: יעקב לא עשה לנו ניסים במדבר.

[56] רד"ק.

[57] רד"ק. רש"י: עם ישראל אומר לה' שיש לו יכולת להסיר את יצר הרע. אבן עזרא כתב שלושה פירושים. א. שה' עלול למנוע מעם ישראל את התשובה. ב. עם ישראל עלול לחשוב שה' עזב אותו. ג. בגלות לא ניתן לקיים את המצוות התלויות בארץ.

[58] רד"ק.

[59] רד"ק. תרגום: למען עבדיך הצדיקים שנשבעת להם במאמרך.

[60] רד"ק. אבן עזרא: מדובר על השופטים. תרגום: (למען הצדיקים) שה' נשבע להם לעשות ביניהם שבטי נחלתך. המחלוקת בין התרגום לרד"ק היא על מי רוצים בני ישראל להסתמך כאשר הם מבקשים שה' יחזור בו מהכעס, על האבות או על הצדיקים. אולם, מבחינת המשמעות שלעם ישראל עצמו אין זכויות, אין הבדל בין השניים.

[61] רד"ק וכתב שהיה זה רק ארבע מאות ועשר שנים, ולאחר הגלות הראשונה רוב עם ישראל לא חזר אל ארץ ישראל. לשיטתו, הארץ נחשבה של עם ישראל רק לתקופה שבה בית המקדש היה הבנוי. כמו כן ראה את מאמרנו באוצר המפרשים לספר עזרא, שם הרחבנו בשאלה האם עשרת השבטים חזרו מהגלות. אבן עזרא הביא אפשרות שמדובר על דבר מועט שעם ישראל ירש ולא על זמן מועט, אך דחה פירוש זה.

[62] רד"ק.

[63] רד"ק.

[64] רד"ק.

[65] רד"ק. תרגום: מעולם לא נתת לעמים האחרים את התורה.

[66] רד"ק. רש"י: הלוואי והיית קורע את השמים כדי להציל אותנו.

[67] רד"ק.

חידון מסכם לה - סו

חידון התנ"ך העולמי המקון, ספר ישעיהו חידון מסכם פרקים לה - סו
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו סה - סו

חידון התנ"ך העולמי המקוון - ישעיהו פרקים סה- סו
חידון התנ"ך תשפ"ב

ישעיהו מסכם נז - סד

חידון התנ"ך העולמי המקוון - ישעיהו - מסכם נז - סד
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו סג - סד

חידון התנ"ך העולמי המקוון - קיץ תשפ"ב - ישעיהו סג -סד
חידון התנ"ך תשפ"ב