שמואל א פרק כד

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר שמואל א' פרק כד'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם | טו' אדר תשע"ח

שמואל א פרק כד

(א) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁב שָׁאוּל מֵאַחֲרֵי פְּלִשְׁתִּים לאחר ששאול חזר ממלחמתו נגד הפלשתים,[1] וַיַּגִּדוּ לוֹ אמרו לשאול: לֵאמֹר כך אמרו לשאול:[2] הִנֵּה דָוִד בְּמִדְבַּר עֵין גֶּדִי דוד מתחבא במדבר בעין גדי[3]: (ב) וַיִּקַּח שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בָּחוּר מִכָּל יִשְׂרָאֵל שאול לקח איתו שלשת אלפים אנשים מובחרים מחיילי ישראל.[4] את החיילים האלה לקח שאול מתוך כלל החיילים שנאספו למלחמה נגד הפלשתים,[5] וַיֵּלֶךְ לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד וַאֲנָשָׁיו עַל פְּנֵי צוּרֵי הַיְּעֵלִים שאול הלך לחפש את דוד ואנשיו על פני הסלעים הגבוהים, ששם היו שוהים היעלים[6]: (ג) וַיָּבֹא אֶל גִּדְרוֹת הַצֹּאן עַל הַדֶּרֶךְ שאול הגיע אל דיר של צאן שהיה על הדרך לעין גדי,[7] וְשָׁם מְעָרָה ליד הדיר הייתה מערה, וַיָּבֹא שָׁאוּל לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו שאול נכנס למערה כדי לעשות את צרכיו,[8] וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו בְּיַרְכְּתֵי הַמְּעָרָה יֹשְׁבִים (כששאול נכנס למערה כדי לעשות את צרכיו) דוד ואנשיו ישבו בסוף אותה המערה[9]: (ד) וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָוִד אֵלָיו אנשיו של דוד אמרו לו: הִנֵּה הַיּוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק אֵלֶיךָ הגיע היום שה' אמר לך על ידי נביא,[10] הִנֵּה אָנֹכִי נֹתֵן אֶת אֹיִבְךָ בְּיָדֶךָ (הגיע היום שה' אמר לך) אני (ה') מוסר בידיך (דוד) את אויביך (שאול),[11] וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר יִטַב בְּעֵינֶיךָ (בצלע זו מובאים דברי אנשיו של דוד ולא דברי הנבואה) ותעשה לו (לשאול) מה שאתה רואה לנכון, תעשה לשאול את מה שאתה רוצה לעשות לו,[12] וַיָּקָם דָּוִד וַיִּכְרֹת אֶת כְּנַף הַמְּעִיל אֲשֶׁר לְשָׁאוּל בַּלָּט דוד קם וקרע בסתר את קצה המעיל של שאול[13]: (ה) וַיְהִי אחֲרֵי כֵן לאחר שדוד קרע את כנף מעילו של שאול,[14] וַיַּךְ לֵב דָּוִד אֹתוֹ (לאחר שדוד קרע את כנף מעילו של שאול) ליבו של דוד הכה אותו, דוד התחרט,[15] עַל אֲשֶׁר כָּרַת אֶת כָּנָף אֲשֶׁר לְשָׁאוּל (דוד התחרט) על שהוא כרת את קצה המעיל של שאול ובכך הוא ביזה את שאול המלך[16]: (ו) וַיֹּאמֶר לַאֲנָשָׁיו דוד אמר לאנשיו (שאמרו לו להרוג את שאול):[17] חָלִילָה לִּי מֵיקֹוָק גנאי הוא לי בגלל ציווי של ה' (הציווי שלא להרוג את המלך שנמשח בשמן המשחה – כפי שמיד נראה בהמשך הפסוק),[18] אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לַאדֹנִי (גנאי הוא לי) אם אעשה זאת (להרוג) את אדוני שאול,[19] לִמְשִׁיחַ יְקֹוָק שנמשח בציווי של ה' למלך,[20] לִשְׁלֹחַ יָדִי בּוֹ (גנאי הוא לי) שאושיט את ידי על שאול, שאהרוג את שאול,[21] כִּי מְשִׁיחַ יְקֹוָק הוּא (גנאי הוא לי להרוג את שאול) כיוון ששאול נמשח למלך והתורה ציוותה לכבד את המלך[22]: (ז) וַיְשַׁסַּע דָּוִד אֶת אֲנָשָׁיו בַּדְּבָרִים דוד פייס את אנשיו, ושכנע אותם,[23] וְלֹא נְתָנָם לָקוּם אֶל שָׁאוּל (על ידי הדברים שבהם הוא פייס את אנשיו) דוד לא נתן לאנשיו לקום על שאול ולהרוג אותו,[24] וְשָׁאוּל קָם מֵהַמְּעָרָה וַיֵּלֶךְ בַּדָּרֶךְ שאול קם מהמערה והמשיך בדרכו (בלי שהוא שם לב שדוד היה במערה וחתך לו את קצה המעיל)[25]: (ח) וַיָּקָם דָּוִד אַחֲרֵי כֵן וַיֵּצֵא מֵהַמְּעָרָה לאחר ששאול יצא מהמערה, דוד קם ויצא גם הוא מהמערה,[26] וַיִּקְרָא אַחֲרֵי שָׁאוּל דוד עמד מאחורי שאול וקרא לו:[27] לֵאמֹר כך אמר דוד בקריאתו:[28] אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ (דוד קרא לעבר שאול) אדוני המלך! וַיַּבֵּט שָׁאוּל אַחֲרָיו שאול הסתכל אחורה,[29] וַיִּקֹּד דָּוִד אַפַּיִם אַרְצָה דוד כופף את ראשו, ונפל על הארץ,[30] וַיִּשְׁתָּחוּ דוד השתחווה לשאול[31]: (ט) וַיֹּאמֶר דָּוִד לְשָׁאוּל דוד שאל את שאול: לָמָּה תִשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי אָדָם למה אתה מקבל את דבריו של אדם שהולך רכיל.[32] הכוונה לדבריו של דואג האדומי,[33] לֵאמֹר כך אומר האדם שהולך רכיל,[34] הִנֵּה דָוִד מְבַקֵּשׁ רָעָתֶךָ (האדם שהולך רכיל אומר) דוד מבקש להרע לך[35]: (י) הִנֵּה הַיּוֹם הַזֶּה הרי ביום הזה,[36] רָאוּ עֵינֶיךָ אֵת אֲשֶׁר נְתָנְךָ יְקֹוָק הַיּוֹם בְּיָדִי בַּמְּעָרָה אתה ראית שה' מסר אותך בידיי במערה,[37] וְאָמַר לַהֲרָגֲךָ וכל אחד מאנשיי אמר לי להרוג אותך,[38] וַתָּחָס עָלֶיךָ ואני ריחמתי עליך,[39] וָאֹמַר לֹא אֶשְׁלַח יָדִי בַּאדֹנִי כִּי מְשִׁיחַ יְקֹוָק הוּא ואמרתי שלא אהרוג אותך אדוני, כיוון שאתה משיח ה', כיוון שנמשחת בשמן המשחה למלוך על בני ישראל[40]: (יא) (דוד ממשיך בדבריו אל שאול ופונה אליו פעם נוספת) וְאָבִי חותני שאול,[41] רְאֵה גַּם רְאֵה אֶת כְּנַף מְעִילְךָ בְּיָדִי תראה בבירור את קצה המעיל שלך שנמצא בידי,[42] כִּי בְּכָרְתִי אֶת כְּנַף מְעִילְךָ וְלֹא הֲרַגְתִּיךָ בכך שרק קרעתי את כנף מעילך ולא הרגתי אותך,[43] דַּע וּרְאֵה כִּי אֵין בְּיָדִי רָעָה וָפֶשַׁע וְלֹא חָטָאתִי לָךְ (בכך שרק קרעתי את כנף מעילך ולא הרגתי אותך) תראה ותדע שאינני מבקש לעשות לך רע ואין בידי חטא או פשע,[44] וְאַתָּה צֹדֶה אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ ומצד שני אתה אורב לי כדי לקחת את נפשי, אתה מתחבא על מנת להפתיע אותי ולהרוג אותי[45]: (יב) יִשְׁפֹּט יְקֹוָק בֵּינִי וּבֵינֶךָ ה' ישפוט את הדין שיש ביני לבינך (שאתה רודף אותי על לא עוול בכפי),[46] וּנְקָמַנִי יְקֹוָק מִמֶּךָּ וה' ינקום את נקמתי ממך,[47] וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ אך אני לא אהרוג אותך[48]: (יג) כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי כמו שיש משל קדום האומר:[49] מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע כל דבר תקלה באה על ידי רשעים,[50] וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ אך היד שלי לא תהרוג אותך. דוד אמר שיתקיימו בשאול דברי משל קדמון האומר שכל התקלות יוצאות מרשעים. כך, מי שיהרוג את שאול יהיה אחד הרשעים ודוד עצמו לא יהרוג אותו[51]: (יד) אַחֲרֵי מִי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מלך ישראל! אחרי מי יצאת כדי להרוג ובכך ביזית את עצמך? הרי גם אם אתה חושב שאתה צריך להרוג אותי, היית צריך לשלוח שליחים כדי לעשות זאת ולא לעשות זאת בעצמך,[52] אַחֲרֵי מִי אַתָּה רֹדֵף אחרי מי יצאת בעצמך כדי לרדוף אחריו,[53] אַחֲרֵי כֶּלֶב מֵת (יצאת בעצמך כדי לרדוף) אחרי מישהו שאינו חשוב אלא ככלב מת,[54] אַחֲרֵי פַּרְעֹשׁ אֶחָד (יצאת בעצמך כדי לרדוף) אחרי מישהו שאינו חשוב אלא כפרעוש[55]: (טו) וְהָיָה יְקֹוָק לְדַיָּן וְשָׁפַט בֵּינִי וּבֵינֶךָ ה' יתמנה לשופט שישפוט את הדין שיש בין שנינו, שאתה רודף אחריי ללא כל סיבה,[56] וְיֵרֶא וגלוי לפני ה' שאתה מתנכל לי ללא סיבה,[57] וְיָרֵב אֶת רִיבִי וה' יעשה איתך מריבה בגלל שאתה מתנכל אליי,[58] וְיִשְׁפְּטֵנִי מִיָּדֶךָ וה' יתבע את עלבוני ממך[59]: (טז) וַיְהִי כְּכַלּוֹת דָּוִד לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל שָׁאוּל כאשר דוד סיים לומר לשאול את הדברים האלה,[60] וַיֹּאמֶר שָׁאוּל שאול שאל את דוד: הֲקֹלְךָ זֶה בְּנִי דָוִד בני דוד! האם זה הקול שלך שאני שומע?[61] וַיִּשָּׂא שָׁאוּל קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ שאול הרים את קולו ובכה[62]: (יז) וַיֹּאמֶר אֶל דָּוִד שאול אמר לדוד: צַדִּיק אַתָּה מִמֶּנִּי אתה זכאי יותר ממני,[63] כִּי אַתָּה גְּמַלְתַּנִי הַטּוֹבָה שהרי אתה עשית לי מעשים טובים,[64] וַאֲנִי גְּמַלְתִּיךָ הָרָעָה ואילו אני עשיתי לך מעשים רעים[65]: (יח) וְאַתָּה הִגַּדְתָּ הַיּוֹם אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָה אִתִּי טוֹבָה והיום אתה הראית לכולם שעשית לי דברים טובים,[66] אֵת אֲשֶׁר סִגְּרַנִי יְקֹוָק בְּיָדְךָ וְלֹא הֲרַגְתָּנִי (הראית לכולם שעשית לי דברים טובים) כאשר ה' מסר אותי בידיך, ובכל זאת לא הרגת אותי[67]: (יט) וְכִי יִמְצָא אִישׁ אֶת אֹיְבוֹ טוֹבָה האם נעשה דבר כזה, שאדם מצא את האויב שלו, ועושה לו טוב?[68] וְשִׁלְּחוֹ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה (האם נעשה דבר כזה שאדם מצא את האויב שלו) ובכל זאת, במקום להרוג את האויב, הוא שולח אותו לדרכו,[69] וַיקֹוָק יְשַׁלֶּמְךָ טוֹבָה תַּחַת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָה לִי וה' יגמול לך טוב על שלא הרגת אותי היום[70]: (כ) וְעַתָּה עכשיו, כשאני רואה את הצלחתך,[71] הִנֵּה יָדַעְתִּי כִּי מָלֹךְ תִּמְלוֹךְ אני יודע שאתה עתיד למלוך על בני ישראל,[72] וְקָמָה בְּיָדְךָ מַמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵל ומלכות ישראל תתקיים בידך (בגלל המעשים הטובים שאתה עושה)[73]: (כא) וְעַתָּה ומאחר שאני יודע שאתה עתיד למלוך על בני ישראל,[74] הִשָּׁבְעָה לִּי בַּיקֹוָק תישבע לי בשם ה',[75] אִם תַּכְרִית אֶת זַרְעִי אַחֲרָי (תישבע לי בשם ה') שאם תשמיד את צאצאיי,[76] וְאִם תַּשְׁמִיד אֶת שְׁמִי מִבֵּית אָבִי ושאם תאבד את שמי ממשפחתי (גם כאן הכוונה היא שלא יהרוג דוד את צאצאיו של שאול, אלא ששאול כפל את דבריו) – אז ה' יעניש אותך בגלל שעברת על שבועתך[77]: (כב) וַיִּשָּׁבַע דָּוִד לְשָׁאוּל דוד נשבע לשאול שהוא לא יכרית את צאצאיו,[78] וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל אֶל בֵּיתוֹ שאול חזר אל ביתו, וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו עָלוּ עַל הַמְּצוּדָה ודוד ואנשיו עלו אל המצודה, אל מקום שהוא היה מוגן מפניו של שאול[79]:

 

[1] תרגום.

[2] עפ"י הגר"א  בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[3] תרגום.

[4] מצודות.

[5] מלבי"ם.

[6] מצודות. מלבי"ם: שאול חשב שדוד יתחבא בהרים הגבוהים אבל דוד החליט להתחבא במערה שהייתה על הדרך משום ששאול לא יחשוב בכלל לחפש אותו שם.

[7] מצודות.

[8] מצודות.

[9] מצודות.

[10] מצודות. מלבי,ם: אנשיו של דוד ידעו שדוד נמשח למלך והם גם ידעו שלא ייתכן ששני מלכים ישמשו באותו הזמן, ולכן הם הגיעו למסקנה שה' רוצה שדוד יהרוג עכשיו את שאול.

[11] תרגום.

[12] תרגום.

[13] מצודות.

[14] רש"י: פסוק זה הוא מאוחר יותר, וקדם לחרטה הוויכוח בין דוד לאנשיו אם להרוג את שאול. דוד קודם כרת את כנף המעיל של שאול ואנשיו אמרו לו שהוא צריך להרוג את שאול ואז דוד התחרט שהוא בכלל כרת את כנף המעיל. רד"ק: כשאנשיו ראו שדוד הולך לשאול, הם חשבו שהוא יהרוג אותו. אלא שכאשר דוד חזר עם כנף המעיל הם אמרו לו שהוא היה צריך להרוג את שאול.

[15] מצודות. רד"ק: דוד חשש שה' יעניש אותו על כריתת כנף המעיל.

[16] מהר"י קרא + מצודות. רלב"ג: דוד באמת רצה להרוג את שאול, אלא שהוא לא הצליח להורגו אלא רק לקרוע את כנף מעילו, ומשום כך הוא התחרט לאחר מכן. דוד ראה שאם הוא ינסה להרוג את שאול, הדבר יהווה תקדים לכך שינסו להרוג מלכים, והוא רצה להרחיק זאת (למרות שלשאול הגיע למות משום שהוא היה רודף). זו גם הסיבה שהוא הרג את הנער העמלקי וזו גם הסיבה שהוא הרג את רוצחי איש בשת. מלבי"ם: על ידי שדוד התחרט בכריתת כנף המעיל, הוא הבין שמוראו של שאול עדיין מוטל עליו וממילא עוד לא הגיע הזמן שהוא ימלוך.

[17] מצודות.

[18] מצודות.

[19] תרגום.

[20] תרגום.

[21] מצודות.

[22] מצודות.

[23] תרגום. מצודות: אנשי דוד התקבצו אליו כחבורה אחת, ודוד ביקע את החבורה על ידי שדיבר איתם.

[24] תרגום.

[25] תרגום.

[26] תרגום.

[27] תרגום.

[28] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[29] תרגום.

[30] מצודות.

[31] תרגום.

[32] מצודות.

[33] רש"י.

[34] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[35] מצודות.

[36] תרגום.

[37] תרגום.

[38] מצודות. רלב"ג: ליבי אמר לי להרוג אותך. מלבי"ם: ה' נתן לי רשות להרוג אותך כיוון שחל עליך דין רודף.

[39] מצודות.

[40] תרגום.

[41] מצודות בפירושו השני. בפירושו הראשון: לשון שר וחשיבות.

[42] מצודות.

[43] מצודות.

[44] מצודות.

[45] מצודות.

[46] תרגום.

[47] מצודות.

[48] תרגום.

[49] מצודות. רש"י: המשל הוא קדמונו של עולם, זהו משל של התורה. מלבי"ם: דוד אמר לשאול שהוא עצמו לא יהרוג אותו, אלא שהנקמה בו תהיה על אחד משני אופנים. א. שה' עצמו יתנקם בו (אופן זה כתוב בפסוק הקודם). ב. שרשע יהרוג אותו כמו שקרה לקין, משל הקדמוני, שיצא ממנו אדם רשע, למך, והרג אותו.

[50] מצודות. רד"ק: אתה רשע וממך ייצא רשע, ואם תתפוס אותי אתה תהרוג אותי, ובכל זאת ידי לא תהיה בך.

[51] מצודות.

[52] מצודות.

[53] מצודות.

[54] מצודות. תרגום: הכוונה לאדם חלש. מלבי"ם: הכלב מבטא את הנאמנות של דוד לשאול, והוא אמר כלב מת משום שעל ידי ששאול רודף אחריו, הוא איננו יכול לקיים את נאמנותו.

[55] מצודות. תרגום: פרעוש פירושו הדיוט, אדם לא חשוב. מלבי"ם: פרעוש קופץ ממקום למקום וכך דוד נצרך לקפוץ ממקום למקום כשהוא ברח משאול. דוד דימה את עצמו לפרעוש אחד ולא לשש מאות פרעושים משום ששאר אנשיו לא היו נחשבים.

[56] תרגום.

[57] תרגום.

[58] מצודות.

[59] תרגום.

[60] תרגום.

[61] תרגום.

[62] תרגום.

[63] תרגום.

[64] מצודות.

[65] תרגום.

[66] מצודות.

[67] תרגום.

[68] תרגום.

[69] מצודות.

[70] מצודות. מלבי"ם: כאשר אדם מלמד אדם אחר מעשה טוב, בכל פעם שהלמד עושה מעשה זה, המלמה מקבל על כך שכר. כך בכל פעם שאדם ישלח שונא שלו בלי להרע לו, דוד יקבל על כך שכר.

[71] מצודות. מלבי"ם: המושל על יצרו ראוי למלכות.

[72] תרגום. רש"י הוסיף ששאול ידע שדוד ימלוך משום שהסימן שנמסר לו לגבי מי ימלוך אחריו הוא ששאול יקרע את כנף מעילו. רד"ק: שאול אמר לדוד שהוא יודע שהוא עתיד למלוך משום שהוא רואה שהוא תמיד ניצל ממנו ושה' עוזר לו כל כך הרבה. בפירוש נוסף כתב שייתכן לומר ששאול שמע ששמואל משח את דוד למלך. מהר"י קרא: שאול אמר לדוד: ידעתי כבר לפני כן שאתה עתיד למלוך.

[73] תרגום.

[74] עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית בביאור המילה "עתה". מהר"י קרא: שאול אמר לדוד: עד עכשיו הייתי רודף אחריך משום שחששתי שאתה תהרוג את צאצאיי, אך אם תישבע לי שלא תהרוג אותם, אפסיק לרדוף אחריך.

[75] תרגום.

[76] מצודות.

[77] מצודות.

[78] תרגום. מלבי"ם: יש אומרים שדוד לא נשבע על צאצאיו של שאול, שהרי הוא מסר אותם לגבעונים. אלא שהמלבי"ם דוחה פירוש זה וכותב שהגבעונים הם שהרגו את צאצאיו של שאול ולא דוד.

[79] עפ"י מצודות בפירושו לפרק כג' פסוק יד'.

איוב פרק ה

.אוצר המקרא לספר איוב פרק ה .פירוש פשוט על פי הפשט עם חלק מהערות השוליים שבהם מתבררים מחלוקות הפרשנים ושאלות ותשובות שעולות בפשט הפסוקים .קיצור אוצר מפרשי התנ"ך
אוצר המקרא על התנך

חידון ישעיהו נז - נח

חידון התנ"ך העולמי המקוון תשפ"ב - ישעיהו נז -נח (ח אב)
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו נה - נו

חידון התנ"ך העולמי המקוון - תשפ"ב - ישעיהו פרקים נה-נו (ז אב)
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו נג - נד

חידון התנ"ך העולמי המקוון תשפ"ב - ישעיהו - פרקים נג - נד (ו אב)
חידון התנ"ך תשפ"ב