שמואל א פרק כז

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר שמואל א' פרק כז'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם | טו' אדר תשע"ח

שמואל א פרק כז

(א) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל לִבּוֹ דוד אמר בליבו:[1] עַתָּה עכשיו, לאחר שראיתי ששאול המשיך לרדוף אחריי, למרות שלא הרגתי אותו במערה, אני מבין ששאול ימשיך תמיד לרדוף אחריי,[2] אֶסָּפֶה יוֹם אֶחָד בְּיַד שָׁאוּל וממילא אם אמשיך לברוח מפני שאול בתוך ארץ ישראל, שאול יצליח באחד הימים להרוג אותי,[3] אֵין לִי טוֹב אין לי לעשות דבר טוב, אין דבר טוב שאוכל לעשות,[4] כִּי הִמָּלֵט אִמָּלֵט אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים אלא אברח לארץ פלשתים ואנצל שם,[5] וְנוֹאַשׁ מִמֶּנִּי שָׁאוּל לְבַקְשֵׁנִי עוֹד בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל ושאול יתייאש מלרדוף אחריי כמו שהוא רדף אחריי עד עכשיו בכל הגבול של ארץ ישראל. בכל מקום בארץ ישראל ששאול ידע שאני נמצא שם – הוא רדף אחריי,[6] וְנִמְלַטְתִּי מִיָּדוֹ (על ידי שאברח מארץ ישראל) אני אנצל משאול[7]: (ב) וַיָּקָם דָּוִד דוד הזדרז,[8] וַיַּעֲבֹר הוּא וְשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר עִמּוֹ אֶל אָכִישׁ בֶּן מָעוֹךְ מֶלֶךְ גַּת דוד ושש מאות האנשים שהיו איתו עברו לאכיש בן מעוך שהיה מלך גת[9] : (ג) וַיֵּשֶׁב דָּוִד עִם אָכִישׁ בְּגַת דוד ישב עם אכיש בעיר גת,[10] הוּא וַאֲנָשָׁיו אִישׁ וּבֵיתוֹ דוד ושש מאות האנשים שהיו איתו, יחד עם משפחותיהם (ישבו בעיר גת),[11] דָּוִד וּשְׁתֵּי נָשָׁיו אֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִית וַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִית וכן ישבו עם דוד שתי נשותיו: אחינעם שהייתה מיזרעאל ואביגיל שהייתה בעבר אשת נבל והייתה גרה בכרמל[12]: (ד) וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל כִּי בָרַח דָּוִד גַּת נאמר לשאול שדוד ברח לגת,[13] וְלֹא יָסַף עוֹד לְבַקְשׁוֹ ומאז, שאול לא המשיך לרדוף אחרי דוד[14]: (ה) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אָכִישׁ דוד אמר לאכיש: אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אם אני מוצא חן בעיניך עכשיו,[15] יִתְּנוּ לִי מָקוֹם בְּאַחַת עָרֵי הַשָּׂדֶה (אם אני מוצא חן בעיניך) אני מבקש שייתנו לי מקום לשבת באחת הערים שאין להם חומה מסביב (לו היה דוד מבקש לשבת בעיר עם חומה, אכיש היה עלול לחשוד בו שהוא מתכוון למרוד בו),[16] וְאֵשְׁבָה שָּׁם ואני אשב בעיר שייתנו לי,[17] וְלָמָּה יֵשֵׁב עַבְדְּךָ בְּעִיר הַמַּמְלָכָה עִמָּךְ ולמה שאני, עבדך, אשב איתך בעיר הבירה שלך? הרי אם אשב בעיר הבירה שלך, יהיה לך קשה לספק אוכל לכל האנשים שעימי.[18] דוד רצה שאכיש יושיב אותו במקום מרוחק מעיר הבירה וכך הוא יוכל לתקוף את העמים השונים כפי שכתוב בפסק ח'[19]: (ו) וַיִּתֶּן לוֹ אָכִישׁ בַּיּוֹם הַהוּא אֶת צִקְלָג באותו יום שדוד ביקש שיתנו לו עיר, אכיש נתן לו את העיר צקלג,[20] לָכֵן הָיְתָה צִקְלַג לְמַלְכֵי יְהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה מאז שאכיש נתן לדוד את צקלג, צקלג הייתה שייכת למלכים שמלכו על יהודה, העיר הייתה שייכת רק למלך יהודה ולא לכל השבט[21]: (ז) וַיְהִי מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר יָשַׁב דָּוִד בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים מניין הימים בהם דוד ישב בערי הפלשתים הוא,[22] יָמִים וְאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים (דוד ישב בערי הפלשתים) במשך ארבעה חודשים ויומיים[23]: (ח) וַיַּעַל דָּוִד וַאֲנָשָׁיו דוד ואנשיו עלו למלחמה,[24] וַיִּפְשְׁטוּ דוד ואנשיו התפזרו על פני שדה הקרב ונלחמו נגד שלש העמים הבאים:[25] 1) אֶל הַגְּשׁוּרִי נגד ממלכת גשור, 2) וְהַגִּזְרִי ונגד ממלכת גזר, 3) וְהָעֲמָלֵקִי ונגד ממלכת עמלק, כִּי הֵנָּה יֹשְׁבוֹת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מֵעוֹלָם שלשת העמים האלה ישבו בארץ ולא נלחמו, ומכיוון שכך, הם לא פחדו שהם יותקפו על ידי מישהו אחר, ודוד ניצל את שאננותם כדי לתקוף אותם,[26] בּוֹאֲךָ שׁוּרָה וְעַד אֶרֶץ מִצְרָיִם דוד התקיף את העמים האלה שישבו מהדרך המובילה למקום שנקרא "שור", ועד ארץ מצרים[27]: (ט) וְהִכָּה דָוִד אֶת הָאָרֶץ דוד היה מכה בתושבי הארץ שאותה הוא תקף,[28] וְלֹא יְחַיֶּה אִישׁ וְאִשָּׁה דוד לא היה משאיר אף איש או אישה בחיים, דוד היה הורג את כולם,[29] וְלָקַח צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וּגְמַלִּים וּבְגָדִים ואילו את הצאן, את הבקר, את החמורים, את הגמלים ואת הבגדים דוד היה לוקח שלל,[30] וַיָּשָׁב וַיָּבֹא אֶל אָכִישׁ מנהגו של דוד היה לחזור מהמערכה ולהתייצב בפני אכיש מלך גת[31]: (י) וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אכיש שאל את דוד: אַל פְּשַׁטְתֶּם הַיּוֹם לא התקפתם היום, לא יצאתם למלחמה?[32] וַיֹּאמֶר דָּוִד דוד ענה לאכיש תשובות שונות, בכל פעם הוא היה עונה שהוא תקף מקום אחר:[33] עַל נֶגֶב יְהוּדָה פעם דוד ענה לאכיש ואמר לו: התקפנו את דרום נחלת שבט יהודה,[34] וְעַל נֶגֶב הַיְּרַחְמְאֵלִי פעם אחרת דוד ענה לאכיש ואמר לו: התקפנו את דרום נחלת משפחת ירחמיאל,[35] וְאֶל נֶגֶב הַקֵּינִי ופעם אחרת ענה דוד לאכיש שהוא התקיף את דרום נחלת משפחת הקיני, משפחה שהייתה מצאצאי יתרו והתחברה לעם ישראל[36]: (יא) וְאִישׁ וְאִשָּׁה לֹא יְחַיֶּה דָוִד לְהָבִיא גַת במקומות שדוד תקף אותם, הוא לא השאיר בחיים איש או אישה כדי להביא אותו לגת,[37] לֵאמֹר (דוד לא השאיר אדם בחיים) מכיוון שהוא אמר:[38] פֶּן יַגִּדוּ עָלֵינוּ (דוד אמר) שמא מי שאשאיר בחיים יאמרו עלינו,[39] לֵאמֹר (שמא אם נשאיר מישהו בחיים) הוא יאמר עלינו את הדברים הבאים:[40] כֹּה עָשָׂה דָוִד וְכֹה מִשְׁפָּטוֹ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר יָשַׁב בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים כך עשה דוד, וכך משפטו של דוד לעשות לאורך כל הזמן שבו הוא ישב בשדה פלשתים. דוד חשש שמא יאמרו עליו שהוא לא תקף את בני ישראל כמו שאמר לאכיש, אלא שהוא תקף עמים אחרים (כפי שהוא באמת עשה)[41]: (יב) וַיַּאֲמֵן אָכִישׁ בְּדָוִד לֵאמֹר אכיש האמין בדוד ואמר:[42] הַבְאֵשׁ הִבְאִישׁ בְּעַמּוֹ בְיִשְׂרָאֵל דוד מאס בישראל,[43] וְהָיָה לִי לְעֶבֶד עוֹלָם ודוד יהיה לי לעבד לתמיד[44]:

 

[1] תרגום.

[2] מצודות. מלבי"ם: דוד חשש שניכו לו מזכויותיו בגלל שהוא ניצל פעמיים משאול, ולכן ה' לא יציל אותו פעם נוספת.

[3] מצודות.

[4] תרגום.

[5] תרגום.

[6] מצודות. מלבי"ם: דוד אמר שכל עוד שהוא יושב בארץ ישראל, שאול חושב שהוא אוסף אנשים כדי למרוד בו, ולכן עדיף שהוא יצא לחוץ לארץ. כמו"כ חשב דוד שאכיש מלך פלשתים יציל אותו מיד שאול.

[7] תרגום.

[8] עיין רד"ק בפירושו לפרק טז' פסוק יב'.

[9] תרגום. מצודות: למרות שבפעם הראשונה דוד ברח מפני אכיש, עכשיו, לאחר שידעו ששאול רדף אחרי דוד, אכיש חשב לעצמו שדוד מאס בישראל. כמו"כ, ביאתו יחד עם שש מאות האנשים מחזקת את ההשערה שדוד ערק ממחנה ישראל. מלבי"ם: הוסיף שהפעם דוד בא יחד עם משפחתו ולכן לא היה חשש שהוא מרגל.

[10] תרגום.

[11] תרגום.

[12] תרגום.

[13] תרגום.

[14] תרגום.

[15] תרגום.

[16] מצודות.

[17] תרגום.

[18] מצודות.

[19] רד"ק. מלבי"ם: סיבה נוספת לחוסר רצונו של דוד לשבת בעיר הבירה היא שהוא חשש שהפלשתים ששם יציקו לו.

[20] מצודות וכתב שלמרות שבעבר עיר זו היתה שייכת לבני ישראל, הפלשתים כבשו את העיר מבני ישראל. רד"ק כתב פירוש נוסף שכאשר כתוב בספר יהושע שהעיר הייתה שייכת לשבט יהודה, הכוונה היא שבסופו של דבר העיר תהיה שייכת להם, אך זאת רק לאחר שאכיש נתן אותה לדוד.

[21] מצודות.

[22] תרגום.

[23] רש"י וחלק על המפרשים (כפי שהובא במצודות) שהכוונה לשנה וארבעה חודשים, שהרי לפי החשבון לא ניתן לומר דוד ישב אצל הפלשתים שנה וארבעה חודשים, שהרי שאול מלך לאחר מיתתו של שמואל ארבעה חודשים ודוד הלך לשדה פלשתים לאחר מיתת שמואל. אלא מדובר על ימים כמשמעו, ודוד ישב אצל הפלשתים ארבעה חודשים ויומיים. ייתכן לתרץ את פירוש המצודות שהנביא מונה את פרק הזמן שבו היה דוד בשדה הפלשתים מהפעם הראשונה שהוא הלך לאכיש. מלבי"ם: דוד ישב בגת מספר ימים ולאחר מכן הוא ישב בצקלג ארבעה חודשים.

[24] תרגום.

[25] מצודות.

[26] מצודות.

[27] מצודות. מלבי"ם: דוד תקף את העמים האלה משום שהם היו מסוכסכים עם הפלשתים והם היו משבעת העמים ולכן דוד קיים בהם "לא תחיה כל נשמה". זו הסיבה שהנביא השתמש בלשון "בואכה שורה" שלשון זו מופיעה גם בספר יהושע. אלא שדוד היה אומר לו שהוא תקף את בני ישראל כדי שאכיש יחשוב שהוא מאס בהם.

[28] תרגום.

[29] תרגום.

[30] תרגום.

[31] תרגום.

[32] מצודות. רש"י: הכוונה לשאלה על מקום: איפה פשטתם?

[33] מצודות.

[34] מצודות.

[35] מצודות.

[36] מצודות.

[37] מצודות.

[38] מצודות.

[39] תרגום.

[40] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[41] מצודות.

[42] מצודות.

[43] מצודות. מלבי"ם: לאחר שדוד נלחם גם נגד השבט שלו וגם נגד העם שלו, סימן הדבר שהוא יהיה עבד שלי. אדם יכול להילחם נגד העם שלו ולא נגד השבט שלו, והוא יכול להילחם נגד השבט שלו כדי למצוא חן בעיני העם, אך הוא אינו יכול להילחם גם נגד העם שלו וגם נגד השבט שלו.

[44] תרגום.

איוב פרק ו

.ביאור אוצר המקרא (לשעבר ושננתם) לספר איוב פרק ו .ביאור פשוט לפסוקי המקרא עם הערות שוליים שמבררות את מחלוקות הפרשנים ושאלות העולות מפשט הפסוקים אוצר המקרא הוא קיצור של מפעל אוצר מפרשי התנ"ך שכולל...
אוצר המקרא על התנך

חידון ישעיהו מסכם מז - נו

חידון התנ"ך העולמי המקוון תשפ"ב - ישעיהו - מסכם על פרקים מז - נו
חידון התנ"ך תשפ"ב

איוב פרק ה

.אוצר המקרא לספר איוב פרק ה .פירוש פשוט על פי הפשט עם חלק מהערות השוליים שבהם מתבררים מחלוקות הפרשנים ושאלות ותשובות שעולות בפשט הפסוקים .קיצור אוצר מפרשי התנ"ך
אוצר המקרא על התנך

חידון ישעיהו נז - נח

חידון התנ"ך העולמי המקוון תשפ"ב - ישעיהו נז -נח (ח אב)
חידון התנ"ך תשפ"ב